#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ח. כופר הכל מנלן דפטור, ומדוע אין לומר מטעם חזקה אין אדם מעיז או מדאיצטריך למיכתב שעד אחד מחייבו שבועה? 	"כתבו התוס' (ד""ה מפני) שגזירת הכתוב הוא מכי הוא זה שדוקא מודה במקצת הטענה חייב ולא כופר הכל. ואין לומר מטעם חזקה שאין אדם מעיז דהא פטור אפילו במקום שיכול להעיז כגון בבנו. ואין לומר מדאיצטריך למיכתב שעד אחד מחייבו שבועה, דהא איצטריך במקום שהוא אינו תובע כלום ואינו יודע והעד מעיד שהוא גנב או שאביו הלוה לו."	"ב""מ תוס' ג."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ט. והאי בכוליה בעי דלודי ליה והאי דלא אודי אישתמוטי הוא דקא מישתמט מיניה. איזו קושיא תירצה כאן הגמ'? 	"לרש""י (ד""ה והאי) כיצד אפשר להשביע את המודה במקצת הרי הוא חשוד על גזילת ממון, וכשם שאינו חושש מאיסור גזל כך אינו חושש מאיסור שבועת שקר וישבע לשקר. והתוס' (ד""ה בכוליה) פירשו שהיה קשה לגמרא שגם לכפור בחצי החוב זו העזה וא""כ אמת הוא ונאמין לו בלא שבועה במיגו שיכל לכפור הכל."	"ב""מ ג: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	י. שני עדים אומרים אכלת חלב בשוגג והוא אומר לא אכלתי מה הדין ומדוע? 	"ר""מ מחייב וחכמים פוטרים. לר""מ אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה ק""ו שיביאוהו לידי קרבן הקל וחכמים אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי. רש""י פירש שפוטרים אותו מטעם מיגו שכיון שהיה יכול לומר מזיד הייתי ויפטר מן הקרבן אף כשאמר לא אכלתי פטור דמה לו לשקר. והתוס' (ד""ה מה) הקשו דהוה מיגו במקום עדים ומיגו במקום עדים לא אמרינן, וכתבו שטעמם של חכמים מבואר בכריתות שהוא או משום שאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים ולכן אין עדים מחייבים אותו קרבן אם מכחישן, והא דאמרי מה אם ירצה לומר מזיד הייתי לדבריו דר""מ קאמרי. או מטעם דמתרץ דיבוריה ואמר שלא אכלתי שוגג אלא מזיד ומיירי שכשאמר לא אכלתי לא בדקנו אותו היאך היה דעתו, אבל להכחיש את העדים אינו נאמן <sup>ט</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>ט.  והרשב""א  (ד""ה מה)  כתב דאע""ג דאסיק דיבוריה לא אכלתי כלל, אנו מאותה שעה שאמר לא אכלתי רואים אותו כאלו אמר לא אכלתי שוגג אלא מזיד. ואע""פ שבשאר דינים אין אומרים מיגו כזה במקום עדים, שאני הכא דכתיב או הודע אליו, ולא שיודיעוהו אחרים, אבל כולי האי לא אמרינן שיהא נאמן כשאין שם קצת מיגו כיון שמכחישים אותו שנים לגמרי, דהודע אליו קרינן ביה דאעדים אית ליה למיסמך.</span>"	"ב""מ ג: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"יא. למסקנא מה הפירכא לדברי ר' חייא שעדים יחייבו שבועת מודה במקצת, אם למד את הק""ו 1) מהודאת פיו 2) מעד אחד 3) מגלגול שבועה דעד אחד? "	1) מה לפיו שאינו בהכחשה והזמה, תאמר בעדים שישנם בהכחשה והזמה.2) מה לעד אחד שעל מה שהעד מעיד הנתבע נשבע, תאמר בעדים שאתה רוצה להשביעו על מה שכפר.3) מה לגלגול שבועה דעד אחד שכן שבועה גוררת שבועה תאמר בעדים שמחייבים ממון ואין שם שבועה שתגרור עמה שבועה.	"ב""מ ג: - ד."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	טו. מה הם שני הדינים שחידש ר' חייא, והאם יש חולק עליהם והאם ההלכה כמותו? 	"1) מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש לו חמישים זוז נותן לו חמישים זוז וישבע על השאר. תני אבוה דרבי אפטוריקי חולק שפטור מלהשבע. כתבו התוס' (ה,א ד""ה אי) שהלכה כר' חייא <sup>יב</sup>.2) מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא נ' זוז והילך <sup>יג</sup> חייב לישבע על השאר. רב ששת חולק שפטור מלהשבע. כתבו התוס' (ד,א ד""ה ורב ששת) שנראה שהלכה כרב ששת אך בספר חפץ משמע שחייב <sup>יד</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>יב.  וכן דעת הרשב""א והרא""ש.
<br>יג.  פירש רש""י לא הוצאתים והם שלך בכל מקום שהם. וכתב הרשב""א  (ד""ה הילך)  שלפירושו משמע שלא שייך הילך אלא בפקדון או במלוה בשטר משום ששעבוד קרקעות כהילך. אבל הגאונים הסכימו שגם במלוה ע""פ שהמעות מזומנים לתת הוה ליה הילך. 
<br>יד.  והרשב""א והרא""ש פסקו כרב ששת.</span>"	"ב""מ ג.-ה. ותוס'"		
